דמיינו בית ספר בו המרחב הבית ספרי כולו יהיה מרחב שבאי בית הספר ירגישו בו בטוח. מרחב בו כל אחד יהיה ראוי ומוערך, כל אחד ירגיש שרואים אותו. לא משום שהשיג דבר מה. פשוט מעצם היותו אדם ייחודי ומיוחד. כל אחד ימצא שם רלוונטיות לעצמו ולחייו. כל אחד ירגיש שייך. בבית הספר ישאלו, ישהו, יחשבו, יעמיקו, יחקרו, ייזמו, ינהיגו , יעשו. בית הספר יהיה מרחב בטוח ליצירת חברויות, הסכמים ושיתופי פעולה, מרחב בטוח בו מותר לטעות ובו למידת הטעות והתמודדות אתה, תהיה חלק מתהליך הלמידה. הפעילויות המגוונות ותחומי הדעת המגוונים בבית הספר יאפשרו ללומדים להכיר את עצמם דרך נקודות החוזק שלהם, לתרגל ולהעצים אותן. כל מי שירצה יוכל לתרגל עצמו בלקיחת אחריות, התמודדות עימה ועם האתגרים שהיא מזמנת. באי בית הספר יוכלו להתבונן על המושג "הצלחות" בחייהם, באופן רחב וגמיש הרבה יותר מהמקובל בעולמנו. בחירה, תהיה מוטיב מרכזי וחשוב בחוויה הבית ספרית. המרחב הבטוח יאפשר העלאת שאלות והטלת ספק. לא רק שאלות של "למה", בעיקר שאלות של "לשם מה"? "מה התכלית"? שאלות מוסריות על מותר ואסור , נכון ולא נכון. בבית הספר ילמדו ויתרגלו מיומנויות חברתיות ורגשיות – איך ליצור דיאלוג מיטבי ואפקטיבי, מהי אמפטיה וכיצד מביעים אותה, יצירת שיתופי פעולה, הקשבה עמוקה לאחר, לטבע, לעצמי. קהילת בית הספר תהיה קהילה בה אמון, דיאלוג, יושרה ואמפטיה יהיו בסיס לתרבות הבית ספרית. תרבות שתהייה בסיס לבניית חברה אזרחית ראויה. הייתי רוצה שבתי תלמד בבית ספר שכזה.